לאמיר

היו היו פעם בארץ רחוקה


מלך ומלכה

ואחרי הרבה שנים,

אחרי שכבר נולדו הילדים

ואחרי שכבר המלכה היתה חולה המון זמן

ואחרי שכבר הבריאה

ואחרי שכבר עזבה את המלך

ואפילו אמרה שהוא בעצם לא מלך

ואף פעם לא היה


היא הלכה לטייל עם הכלבה


זה היה יום שישי בערב.

המלך לשעבר לקח את הילדים לבקר את אישתו החדשה

והיא, המלכה הנ"ל הלכה כאמור לטייל עם הכלבה.

תמיד הן הולכות לגן ציבורי קטן,

שם הכלבה מחרבנת והמלכה מסתכלת לכיוון אחר

אבל הפעם המלכה הסתכלה

זה היה קקי חום בצבע מצוין

ואחר כך הן הלכו הביתה

אבל במקום להיכנס, פנו לכיוון ההפוך ונכנסו לסימטה קטנה

שהמלכה מעולם לא ביקרה בה.

ובסוף הסמטה בהק בית כנסת לבן

ובתוכו אור יקרות.

שלוש דלתות היו לו, בחזיתו הרחבה,

שתיים פתוחות ואחת, האמצעית, סגורה.

כמה ילדים בבגדי שבת שיחקו בחצרו

ומנגד התקרבה אישה בשמלה שחורה

וכיסוי ראש, שכבר בהולכה

הצטרפה לשירה שעלתה מתוך הבית.


בפתח הדלת השמאלית נשענה אישה בשיער קצר על המשקוף ושרה,

מבעד לדלת הימנית ראתה המלכה איש שהילד שלו עומד בין ברכיו והם שרים יחד את התפילה.

האישה בשחור נכנסה מבעד לדלת הסגורה.


המלכה עמדה בחוץ.

וחשבה: כלב הוא חיה טמאה.

אני בלי כיסוי ראש.


והלכה הביתה.


ובדרך נזכרה שהסיפור אמור להתחיל בהיו היו פעם

והבינה שזה סיפור על ביחד.

ובכתה