היה היתה אישה שלא היתה.
כבר סיפרתי לכם עליה פעם,
על כמה שרצתה להיות,
ואיך היתה מסתכלת על אנשים אחרים ומנסה לחקות אותם.
חיוך מפה, ניד ראש משם, יד עוברת בתוך השיער, רגל שלובה על רגל ואז מקפצת בעצבנות,
סיגריה דלוקה, נשיפות, צחוק רועם, בהייה.
אבל אולי לא אמרתי שהיו גם מחשבות או רגשות,
שהיו חולפים לידה והיא היתה מחבקת אותם, או רוכבת עליהם או נלחמת בהם או נכבשת תחתם.
זה בעצם מאוד פשוט הסיפור הזה.
חשבתי לרגע להמשיל את המחשבות והרגשות לחיות,
כדי שזה יהיה יותר כמו אגדה,
נגיד תנין, או שפירית, או דובה.
אבל בעצם היא היתה בעצמה תנין או שיפירית או דובה.
כל מילה שאמרת לה או לידה או שנלחשה אי שם ונסחפה בטעות עד אליה
הפכה להיות היא.
רק דבר אחד לא.
גמל שלמה.
כי גמל שלמה היתה החיה שהכי הפחידה אותה בעולם.
אז גמל שלמה לא יהיה בסיפור הזה. בסדר?
טוב, אז יום אחד, האישה שלא היתה חזרה הביתה
וכשירדה במדרגות עמד שם חזיר בר ענק.
זה היה נורא מפחיד,
אבל לא מפתיע,
כי היא גרה בטבעון, ממש על הואדי ומדי פעם עולים משם חזירי בר,
לרחרח בחצרות.
בכל זאת היא נורא נבהלה ולפני שידעה מה קורה,
פרחה נשמתה והיא הפכה לתנשמת לבנה.
על עץ אלון אחד.
ופתאום החזיר נהייה קטן יותר וכתום
וטיפס אליה, לעץ.
חתול ג'ינג'י ענק. עם עיניים אטומות שהיא הכירה מזה שכשהיא היתה האישה שלא היתה -
הוא היה יושב לה על המכסה מנוע של האוטו בבקרים
ולא זז גם כשהיתה מתניעה ומתחילה לנסוע,
ואז הוא היה יורד איכשהו,
כאילו בלי באמת לרדת.
היא אף פעם לא חיבבה אותו.
ותמיד חשבה שבטח הוא מפוצץ בפרעושים.
אז היא הפכה לפרעוש וגרדה לו.
והוא הסתכל עליה בזלזול והמבט הזגוגי שלו נהיה ממוקד ושחור ומרושע
עם ניצוץ של צחוק פרוע והוא התחיל להפוך לירוק וקטן והעיניים נהיו ענקיות והראש נהיה ענק,
והיא פרעוש קטן שהכי בעולם מפחד מגמלי שלמה,
אבל עכשיו שהמילה המגעילה כבר נאמרה
היא הפכה לגמלת שלמה ירוקה מבחילה
והוא טיפס עליה ונדחק לתוכה
והיא התמוססה לקור זהב דקיק של עונג
ואז בביס אחד הורידה את כל מה שמיותר.
כבר סיפרתי לכם עליה פעם,
על כמה שרצתה להיות,
ואיך היתה מסתכלת על אנשים אחרים ומנסה לחקות אותם.
חיוך מפה, ניד ראש משם, יד עוברת בתוך השיער, רגל שלובה על רגל ואז מקפצת בעצבנות,
סיגריה דלוקה, נשיפות, צחוק רועם, בהייה.
אבל אולי לא אמרתי שהיו גם מחשבות או רגשות,
שהיו חולפים לידה והיא היתה מחבקת אותם, או רוכבת עליהם או נלחמת בהם או נכבשת תחתם.
זה בעצם מאוד פשוט הסיפור הזה.
חשבתי לרגע להמשיל את המחשבות והרגשות לחיות,
כדי שזה יהיה יותר כמו אגדה,
נגיד תנין, או שפירית, או דובה.
אבל בעצם היא היתה בעצמה תנין או שיפירית או דובה.
כל מילה שאמרת לה או לידה או שנלחשה אי שם ונסחפה בטעות עד אליה
הפכה להיות היא.
רק דבר אחד לא.
גמל שלמה.
כי גמל שלמה היתה החיה שהכי הפחידה אותה בעולם.
אז גמל שלמה לא יהיה בסיפור הזה. בסדר?
טוב, אז יום אחד, האישה שלא היתה חזרה הביתה
וכשירדה במדרגות עמד שם חזיר בר ענק.
זה היה נורא מפחיד,
אבל לא מפתיע,
כי היא גרה בטבעון, ממש על הואדי ומדי פעם עולים משם חזירי בר,
לרחרח בחצרות.
בכל זאת היא נורא נבהלה ולפני שידעה מה קורה,
פרחה נשמתה והיא הפכה לתנשמת לבנה.
על עץ אלון אחד.
ופתאום החזיר נהייה קטן יותר וכתום
וטיפס אליה, לעץ.
חתול ג'ינג'י ענק. עם עיניים אטומות שהיא הכירה מזה שכשהיא היתה האישה שלא היתה -
הוא היה יושב לה על המכסה מנוע של האוטו בבקרים
ולא זז גם כשהיתה מתניעה ומתחילה לנסוע,
ואז הוא היה יורד איכשהו,
כאילו בלי באמת לרדת.
היא אף פעם לא חיבבה אותו.
ותמיד חשבה שבטח הוא מפוצץ בפרעושים.
אז היא הפכה לפרעוש וגרדה לו.
והוא הסתכל עליה בזלזול והמבט הזגוגי שלו נהיה ממוקד ושחור ומרושע
עם ניצוץ של צחוק פרוע והוא התחיל להפוך לירוק וקטן והעיניים נהיו ענקיות והראש נהיה ענק,
והיא פרעוש קטן שהכי בעולם מפחד מגמלי שלמה,
אבל עכשיו שהמילה המגעילה כבר נאמרה
היא הפכה לגמלת שלמה ירוקה מבחילה
והוא טיפס עליה ונדחק לתוכה
והיא התמוססה לקור זהב דקיק של עונג
ואז בביס אחד הורידה את כל מה שמיותר.
